תמר לבון זקס מציירת מגיל צעיר ובנעוריה אף פיסלה. לפני כשבע שנים החלה לצייר בלי הפוגה והיא רואה בכך ייעוד. עבודותיה עוסקות בדיוקן, דיוקנאות מלאי הבעה ומשחקי אור וצל הפונים אל הצופים וכאילו מנהלים עימם שיח. חלק קטן מעבודותיה הוא ציורי טבע דומם.
ציוריה של לבון זקס מתבצעים מתוך תהליך של התבוננות במודל והתבוננות בצילומים. (עבודותיה של לבון זקס נעשות בהתבוננות ומצילום). היא מבקשת ללכוד רגעים, מחשבות, אנשים, מבט העיניים והנפש. היא מתבוננת על אנשים במבט אמפתי. אותו רגע חולף של התבוננות הוא שמאתגר אותה ליצירה. בדרך כלל אין זו דמות מסוימת אלא השראה מתצלומים ומכתבות בעיתונים ובמגזינים. "אני מתרכזת בציור פורטרטים. הדמויות נולדות מתוך התבוננות בעולם הסובב אותי, באנשים ובצילומים מהארץ ומהעולם".
"Dasein בגרמנית פירושו להיות שם, להיות בתוך העולם (in der Welt sein). הפילוסוף הגרמני מרטין היידגר (Heidegger) השתמש במושג כדי להצביע על ההוויה הבסיסית של האדם בתוך הישות (בתוך היש של העולם): האדם תמיד מעורב מלכתחילה באופן סובייקטיבי בתוך העולם."[1]
האוצרת טובה אוסמן: "העבודות לוקחות אותי פנימה". אמירה מעין זו נותנת ללבון זקס את הדחף להיכנס לסטודיו ולהמשיך לעבוד, שכן היא מבקשת לגעת במתבוננים בעבודותיה.
המבט נוכח בכל עבודותיה של תמר לבון זקס. היא מתמקדת בהתבוננות בעיניים, בהבעות הפנים של הדמויות, חושפת ומקלפת את שכבות הנפש תוך כדי בניית שכבות בצבע כחומר. המבט הוא הדדי – הן של המתבונן והן של מי שמתבוננים בו – מעבר להתרשמות גרידא מהיצירה. הדמויות פרונטליות או מוצגות נוטות קמעה לצד. לדברי האמנית: "כאילו שפגשת ברגע מהחיים".
הרקע הוא השלב הראשון ביצירה, על פי רוב. יש שהוא חלק אינטגרלי מהמוצג עצמו. לבון זקס מציינת שהיא מתחילה מהרקע ולאחר מכן הדמות נולדת מתוכו. הרקע יכול להיות במשיכות מכחול חלקות או עמוס וטעון בטקסטורה שלו.
צבע הוא אלמנט מהותי בציוריה, והוא מבנה אותם בגוונים ובחומריות משתנה: הטיפול בצבע בפניהן של כמה מהדמויות שהיא מציירת יוצר מרקם חומרי וגושי מאוד, ואילו הטיפול בגֵו (טורסו) נותר לעיתים קרובות חלק ופתוח. לבון זקס משתמשת במכחול ובשפכטל. העבודה בשמן ופחם יחדיו מאפשרת לה ביטוי מגוון של טקסטורות וצבעוניות.
יצירותיה כוללות עבודות "אלה פרימה" (alla prima)[2] שהסתיימו בישיבה אחת, לצד עבודות שניכר בהן תהליך של עבודה מתמשכת בסטודיו. לבון זקס מעידה שהיא עובדת על כמה יצירות יחד. הדרך שלה להתמודד עם אתגרים היא להניח ליצירה, לקחת מרחק התבוננות ממנה ולהיכנס כל כולה לעבודה אחרת. בתקופה מסוימת עברה לצייר טבע דומם, הפוגה מציורי הדיוקן שהם לב היצירה שלה. העבודה שלה טוטלית הן בתהליך והן בהתייחסות שלה למהותה ולזהותה המקצועית – ציירת. היא עובדת באופן אינטואיטיבי, והתוצאה: רובד וממד המתווספים ליצירתה.
רות לורנד, בספרה "על טבעה של האמנות", הציגה ארבע גישות מרכזיות ומסורתיות באשר למהות האמנות. שתיים מהן מהותיות בעיניי (זיוה קורט) ליצירתה של תמר לבון זקס: האחת היא 'הגישה האמוטיבית' – "המייחסת לאמנות את התכונה לבטא רגשות או לעורר רגשות, כתכונה מרכזית לה" והשנייה 'אמנות כיוצרת
יופי' – "גישה זו רואה את עיקרה של האמנות כיופי שהיא יוצרת ומבדילה בין יופי זה ליופי שבטבע. נציג מרכזי חשוב לעמדה זו הוא הפילוסוף הגרמני עמנואל קאנט".[3]
כתבה: זיוה קורט | עריכת לשון: עינת חורין
תמר לבון זקס – קורות חיים ילידת 1963. יוצרת מגיל צעיר. בוגרת מגמת אמנות פלסטית בבית הספר ע"ש תלמה ילין. בעברה הייתה מאפרת מקצועית בתעשיית הקולנוע והטלוויזיה ומעצבת פנים. כיום מציירת בסטודיו הפרטי שלה, ובשנתיים האחרונות לומדת בבית הספר לציור פיגורטיבי 'התחנה' של דוד ניפו וארם גרשוני.
חברה באיגוד הציירים והפסלים גבעתיים רמת-גן ובעמותת אמני פתח תקווה.
תערוכות "הרוח אור השמש ואני", תערוכת יחיד ראשונה גלריה טובה אוסמן, תל אביב. השתתפה בתערוכה קבוצתית בגלריה "על האגם" ברעננה. השתתפה בתערוכה קבוצתית בגלריה "הציפור הכחולה" בפתח תקווה.
[1] מהערך "היות שם (בפילוסופיה)", מתוך האתר "האנציקלופדיה של הרעיונות" מאת דוד גורביץ ודן ערב. https://haraayonot.com/idea/dasein/[2] מוויקיפדיה: "ציור אלה פרימה הוא תרגום כלאיים של המונח האיטלקי ‘pittura alla prima’, אשר משמעו המילולי ציור ראשוני. מונח זה הוטבע במאה ה-16."
ציור אלה פרימה – ויקיפדיה (wikipedia.org)[3] רות לורנד, "על טבעה של האמנות", הוצאת דביר, 1991, עמ' 12.